קבוצת שיח-צמיחה – השיח בקבוצה
בשרות התפתחות הפרט
צבי עמלי
קבוצת צמיחה היא קבוצה של אנשים המעוניינים לצמוח, הרוצים בהתפתחות
אישית באמצעות מפגש אנושי ובאמצעות שיח-למידה-חקירה אודות עצמם ויחסיהם; ואודות דרכי החוויה,
החשיבה והלמידה שלהם. הקבוצה מתכנסת למערך
תהליכי של מפגשי-שיח מונחים, בכדי להשיג מטרות אלה בדרך של התנסות ורפלקציה.
קיימים דגמים שונים ושיטות מגוונות לקיומה והתנהלותה של קבוצה כזו.
אציג בקצרה דגם המעמיד שלושה רכיבים במרכז המפגש הבין-אנושי: דיאלוג, למידה,
והִתְעַצְמְאוּת. מיד אסביר.
דגם זה מתבסס על ניסיון ועיון אישיים; נסמך על רבים שקדמו לי; ומשלב התבוננות
התפתחותית-פסיכודינמית בַתהליכים הקבוצתיים ובְנפש-האדם בגישה הומניסטית
כלפי הקבוצה, חבריה ומנחיה.
דגם קבוצת צמיחה: דיאלוג - למידה –
הִתְעַצְמְאוּת
1. דיאלוג:
קיום דיאלוג מתמשך עם ה"לא-אני" החיצוני (הזולת, העולם) ועם
ה"לא-אני" הפנימי (הפוטנציאלי והמודחק שבי) ועם זרימת הנהר שבין שתי
גדות השיח הזה.
2. למידה:
התבוננות על המתרחש בי בקבוצה כהזדמנות למידה אודות עצמי ואודות
זולתים. למידה אודות עצמי (ואודות הזולת) כחווה, מתייחס, לומד וחושב.
3. הִתעַצְמְאוּת:
יצרתי מושג זה כדי לאגד בפועל אחד (פועל עברי חוזר) ושורש אחד (השורש ע.צ.מ.) שלושה היבטים
התפתחותיים:
א. התממשות העצמי [ע.צ.מ.]
הוצאה מן הכוח לפועל
של הפוטנציאל האצור באדם. משמעה של
התממשות זו מחייב הבחנה חשובה בין ראיית המימוש של תרגום קונקרטי (הוא נולד להיות
פסנתרן, מנהלת, אמא, עורך-דין) לבין ראיית ההתממשות של אפשרויות פתוחות המצויות
במרחבי החיים הקיימים או ה"אפשר-שיהיו" או ה"אפשר-שאצור בי".
כוונתי כאן לא רק בהוצאה מן הכוח אל הפועל של מיומנות מסוימת, או משאלה ספציפית או
ציפייה מוגדרת מראש שיש מהאדם או תבנית תרבותית-חברתית קיימת הממתינה למילוי;
הכוונה כאן ליצירת התנאים והמסגרות שיאפשרו היפתחות פתוחת גבולות להתממשויות של
יכולות ושל משאלות של העצמי.
ב. גדילת העצמאות [ע.צ.מ.] (האוטונומיה)
גדילת האוטונומיה
פירושה מידה של חופש וריבונות של האדם לנהל את חייו. חופשי יחסית מן הצורך הכפוי
למלא דרישות וציפיות חיצוניות וחפשי יחסית מכפייתם של תבניות מופנמות,
התמכרויות ומכפייתם של תכנים נפשיים
לא-מודעים. התנסחתי "חופשי יחסית", שכן החופש הוא לעולם מענה לקיומם של
מגבלות ולגבולות. התנסחתי "מידה של חופש", שכן לצד האוטונומיה חיוני
להיעזר, להסתמך, להיתמך. האוטונומי אינו חווה עצמו כל-יכול וכל-יודע ומודע לצורך
להסתייע ואף לציית; ומאידך גיסא אינו מבטל את אחריותו ויכולתו לבחור ולהשפיע
וליטול את גורלו בידיו, תוך שהוא מודע למגבלות כוחו ולתלותו בכוחות מחוצה לו שאינם
בשליטתו.
ג. גדילת החוסן הנפשי (העוצמה [ע.צ.מ.] הנפשית).
גדילת החוסן והעוצמה
הנפשיים פירושה עמידות מול הקשיים והמאמצים הנדרשים כדי לחיות ולהתפתח; ועמידות אל
מול שינויים והפרות של האיזונים הפנימיים והחיצוניים בתנאי הקיום. בעמידות זו יש
מידה של חוזק ומידה של גמישות, צירוף המאפשר תביעה מהסביבה להתאים עצמה אלי והסתגלות
שלי והתאמת עצמי אל הסביבה המשתנה. הכלת המציף והכלת כוחות סותרים ומציאת איזון
דינמי מחודש ומתחדש.
שלושת הרכיבים הללו שבחרתי הדיאלוג, הלמידה וההִתעצְמְאוּת הן
בה-בעת מטרות, אמצעים
ומהויות אנושיות. כלומר, כל רכיב הוא מטרה אפשרית להשגה, הוא אמצעי
למימושן של מטרות, והוא גם מהות אנושית, השואפת להתממשות; בכלל זה עצם השאיפה
להתממש.
קבוצת צמיחה כזו מספקת, אפוא, מצע להתנסות מונחית:
א. ביחסי אני-אחר: 1) יחסי אני-זולת [אופקיים- של עמיתים ואנכיים- מול ייצוגי סמכות]
חשיבות רבה יש לבחינת
מערכות יחסים המאפיינות אחאים, חברים בקבוצת-שווים ועמיתים לצד
התנסות ביחסים עם דמויות
סמכות. הצמיחה תתבטא הן בהכרת מערכות יחסי והן בגמישות
המאפשרת תנועה מתאימה
במערכות יחסים שונות ודינמיות. הקבוצה מרחב פורה להתנסות
ביחסי אני-אחר.
ב. בהכלה של מציאות מרובת-פנים [המציאות הפנימית והמציאות
החיצונית].
המציאות הפנימית והמציאות
בעולם הן מרובות-פנים. פישוט ההתמודדות עם ריבוי הפנים
מתאפשר על-ידי ראייה
דיכוטומית, מפצלת, סטריאוטיפית. התרחבות היכולת להכיל, לסנן, לעבד
את ריבוי הפנים מאפשרת
התמודדות מציאותית יותר ובשלה יותר. הקבוצה היא מציאות מרובת-
פנים ומזמנת התנסות בריבוי-פנים
רגשי, קוגניטיבי, התנהגותי, ערכי וכמובן, ריבוי-פנים של
מערכות יחסים שונות
וריבוי- פנים בתוך מערכת יחסים אחת.
ג. בדיאלוג, בלמידה ובהתממשות העצמי כמהויות
אנושיות.
היכולת לפגוש בלמידה,
בדיאלוג ובהתעצמות לא רק כמטרות או כאמצעים להשגת מטרות,
מהווה, לדעתי, שלב
התפתחותי המאפשר לאדם לחיות חיים מלאים יותר ויוצרים יותר ובכך
למצות יותר מאנושיותו.
כיצד נדע לעקוב אחר התפתחות הפרט בתהליך קבוצתי
מסוג זה? כיצד נעקוב אחר התפתחות הקבוצה?
אמות המידה הבאות הן מבט משלי המאפשר בניית פרופיל התפתחותי בשני
המישורים. ניתן, כמובן, להפוך כל אחת מאמות המידה לסקאלה המאפשרת הערכה מידתית.
כאשר בוחנים פרופיל כזה לאורך התהליך ניתן ללמוד על התפתחות הפרטים
והקבוצה וניתן להעריך מן התמונה המתקבלת ולשער השערות היכן ומדוע מתרחשת התפתחות
והיכן ומדוע המתנה, הבשלה, תסוגה?
צמיחת הקבוצה כשלם תתבטא ב:
1. אחווה בסיסית (ואמפתיה אוניברסאלית הנובעת ממנה)
עם הבשלת העבודה
הקבוצתית נמצא מידה גדלה של אחווה אנושית בסיסית בין חברי הקבוצה. אחווה זו מבוססת על הדמיון האנושי הבסיסי, האוניברסאלי
ועל שותפות הגורל של היות בשר ודם ובן-תמותה. לַכל מתווה פנים וגוף זהים: שתי
עיניים, שתי אוזניים, פה ולשון ואף. כולנו יודעים נשימה פתוחה וקשיי נשימה, פעימות
לב רגוע והולם-לב מואץ, תנועת איברים גמישה ותנועה נוקשה; כולנו יודעים כאב ושמחה
ואהבה והתקשרות ופרידה. זה הבסיס לאחווה האוניברסלית ולאמפתיה הבסיסית הנובעת
ממנה.
2. ניכוח פנים וריבוי-פנים
ככל שתבשיל עבודת
הקבוצה נבחין בפניו הייחודיים של כל יחיד. יתר על כן, נבחין בפניו השונים של כל
יחיד ויחיד, שהרי לכל אחד צדדים (פנים) רבים, הבאים לידי ביטוי במצבים שונים, מול
תכנים שונים, נוכח חברי קבוצה שונים, ביום זה וביום אחר. תחושת האמון הנוצרת
והיכולת הגדלה של חברי הקבוצה לעשות שימוש בחבריו וביחידת ההנחיה תאפשר ניכוח פנים
של יחידים המאפשרים ניכוח פני חבריהם.
3. תקווה פעילה
התקווה הפעילה כוללת
הן את תחושת הביטחון באשר למתרחש ולאשר יתרחש והן את נטילת האחריות לפעול במציאות
כדי להשפיע על המתרחש. זו אינה תקווה פסיבית המצפה לכוחות חיצוניים בלעדיים שינהלו
את חיי, אלא עשייה אישית בידיעה כי יש דברים שאינם בידי. התקווה הפעילה תבוא לידי
ביטוי ביחס לקיום הקבוצה ולהשתתפות בה ותמצא בטויה בחיים מחוץ לקבוצה. דוגמא
הממחישה היטב את התקווה הפעילה היא המצאות הקבוצה הבשלה בקונפליקט או משבר ויחד עם
זאת קיימת בקבוצה מעין ידיעה שבאמצעות
פעולתנו המשותפת נתגבר על הקושי ואולי אף נלמד ונצמח ממנו.
4. הבנת הנחווה והחווית המובן
אחד ממאפייני תהליכים
של צמיחה הוא איחוי של חלקים מפוצלים ואינטגרציה של רכיבים מובחנים ונפרדים. לא
פעם ניפגש בקבוצה ברגעים של חוויה גופנית ורגשית משמעותית, בעלת עוצמה, שאין עמה
הבנות ותובנות.
התרגשות, כאב ראש, בכי, שמחה, ייאוש, מבוכה, נחווים ואינם מובנים. לעתים ניפגש
בקבוצה באמירה "אני מבין ש... אבל לא באמת מרגיש זאת". בקבוצה בשלה, בה
למדו חבריה לעבוד עם עצמם, עם חבריהם ועם המנחה נמצא תנועה זורמת של חוויות
המקבלות משמעות ומובן הבנות העוברות החוויה, כלומר, ההבנה חוברת אל הרגש ואל הגוף
ואל המישור החוויתי.
5. תובנות במעגל ה"מראות הנושמות"
הקבוצה היא מעגל של
"מראות נושמות". כל משתתף מהווה מראה לחבריו וכל משתתף רואה את דמותו
משתקפת במראות חבריו. כל משתתף אף משמיע לאחר משוב ושומע משובים מחבריו לקבוצה.
מראות אלה אינן מראות חסרות הטיה. הן משקפות את החוויה של האחר כמות שהוא בעוברה את הפירוש וההשלכות של
המתבונן. לכל משתתף הזדמנות לקבל נקודת ראות אודות עצמו בידיעה שיש בה רכיבים
פרשניים ואף מוטים ומסלפים. משימת כל אחד מן החברים בקבוצה: להתבונן בדמותי
המשתקפת אלי ממראות חברי לקבוצה ולנהל דיאלוג שיאפשר לי (ולזולתי) לנפות את ששייך
לכל אחד מאיתנו, בין משום הדמיון לזולתו, בין אם משום שדבר מה הושלך עלי. זהו אתגר
גדול של השיח.
6. הנאה, משחקיות, יצירתיות, סיפוק
בקבוצה בשלה נמצא
רגעים גדלים של הנאה לצד רגעי סיפוק, שהיא הנאה המלווה גם בתחושת משמעות, לעתים
השגת דבר-מה בעל ערך. ככל שחברי הקבוצה חשים בטוחים זה בזה; פתוחים וחופשיים (להעלות מחשבה,
אסוציאציה, זיכרון, פנטזיה, תחושה, רגש, רעיון); מיומנים לעשות שימוש
בתרומות האחר בקבוצה; כך עשויה לגדול המשחקיות הקבוצתית. באומרי משחקיות כוונתי
לעמדה הנפשית המאפשרת לשחק עם חוויות, רעיונות, משמעויות והשתמעויות. לא מדובר בהכרח
במשחקים המשוחקים בקבוצה, אלא במשחקיות. המשחקיות קשורה בהנאה, בתנועה, בהשעיה של
הסדר המציאותי הקשיח, ביצירת סדר שונה ולעתים בהולדת דבר מה חדש, תוצר של המשחקיות
המשותפת. אזי מתלבות ההנאה והסיפוק, המשחקיות והיצירתיות.
7. שיח ויצירה בפגיעה ובאין
זו אולי הקשה שבאמות
המידה. יכולתה של קבוצה לגעת בכאב ובחסר ולנהל שיח כן, חולק רגשות, פנטזיות
ומחשבות ובוחן את ההשתמעויות של חוויות פוצעות ושל אובדנים שאין להם תיקון; הקבוצה
הבשלה תתעלה אף מעבר לשיח המשתף והחולק אל היצירה. אל האפשרות ש"חומרי"
הפגיעה והאין ישמשו לתהליכים יוצרים. יוצרי משמעויות חדשות, מולידי רעיונות
וכיוונים שלא נראו, ואף יצירתיים בגלגוליהם האסתטיים.
צמיחת הפרט בקבוצת צמיחה תתבטא ב:
1. למידה אודות עצמי ויחסי עם עצמי, עם הזולת ועם הסמכות
בקבוצה; וחשיבה רפלקטיבית
הפרט הצומח לומד
להכיר את עצמו לעומק. משל למערך מפות צומח ("אטלס") בקני-מידה המאפשרים
הבחנה בפרטים, ברזולוציה הולכת וגדלה; לצד מפות בקני-מידה המאפשרים מבט-על וקבלת
תמונה מקיפה וכוללת. להכרת היחסים של הלומד בעולם תפקיד מכריע. מחד גיסא, יחסיו עם
עצמו כגוף על איבריו, כשלם על חלקיו, כתודעה צנועה מול מכלול האישיות; ומאידך
גיסא, יחסיו עם העולם ובייחוד עם הזולת. בקבוצה הזדמנות ללמוד אודות עצמי,
ואודות עצמי בקבוצה ובעולם בשני מישורים:
1) יחסים אופקיים: אני מול
חברי לקבוצה (יחסי עמיתים, יחסים בגובה העיניים).
2) יחסים אנכיים: אני מול
המנחה או המסגרת (יחסי סמכות, יחסים של תלות והבדלי-כוח אמיתיים
ומדומים).
למידה מסוג זה מצריכה
התפתחות של יכולת התבוננות בעצמי ובפעולותי. התבוננות של האדם
בעצמו והתבוננות בעצם פעולת
ההתבוננות. תבונה המשחרת לתובנה מחייבת רגעים של פיצול בין
האני המתבונן לבין העצמי
החווה והפועל, ההופך למושא של התבוננות עצמית, רפלקציה.
2. חיזוק העמדה הדיאלוגית פנימה וחוצה
צמיחת הפרט בקבוצה
תתבטא בהתחזקות העמדה הדיאלוגית. יתחזקו במקביל הרצון, הבשלות, ההתכוונות, היכולת
לנכח את עצמי ואת הזולת, היכולת להכיל את המתהווה בשיח, מיומנויות השיח וטווח
השימוש בכלי שיח. עמדה דיאלוגית בשלה יותר תתבטא בתנועת המשיח פנימה-חוצה,
חוצה-פנימה.
3. ויסות בריא של יחסי התודעה והלא-מודע
תנועת החוויות
והתכנים מתחומי "הידוע" לאזורי "הנשכח" ומאזורי "אי-
הידיעה" וההדחקה לתחום המואר של התודעה זורמת בשני הכיוונים באופן המשרת טוב
יותר את חיי של הפרט. לעולם יישארו תכנים הנעים אל שאינו -מודע וכל עוד אנו חיוניים ולומדים אודות עצמנו,
תימשך תנועת החסוי אל אור התודעה.
לכן אמר מי שאמר (האם ידעתי מי?) בריאות נפשית היא
האיזון שבין הזיכרון לשכחה.
4. גדילת יכולת ההכלה של מציאות מרובת-פנים (בכלל זה הניגודיות
הקיומית)
לא קל לשאת את
מורכבותה של המציאות. לא קל לשאת את מורכבותה של המציאות הפנימית. אצל האדם הצומח
מתפתחת יכולת גדלה והולכת להחזיק, להכיל, לסנן ולעבד את ריבוי הפנים של המציאות
הכוללת. גדלה יכולת ההכלה של תחושות ורגשות מגוונים ואף סותרים, גדלה יכולת ההכלה
של מחשבות ורעיונות שונים וסותרים, גדלה יכולת ההכלה של יחסים מורכבים ושל אמות
מידה ערכיות שונות ומתנגשות. גדלה יכולת ההכלה של מצבים קונפליקטואליים ושל רגשות
אמביוולנטיים וגדלה יכולת ההכלה של של ניגודיים קיומיים, כלומר של קטבים המנוגדים
זה לזה אך גם משלימים זה את זה ומגדירים זה את זה. כמו אומץ ופחד, סיפוק ותסכול,
נוכחות והעדר,
5. ניהול מותאם וגמיש של יחסים אנכיים-אופקיים
כאמור (בסעיף 2.), בקבוצה הזדמנות
ללמוד אודות עצמי בקבוצה ובעולם בשלושה מישורים:
1) יחסים אופקיים: אני מול
חברי לקבוצה (יחסי עמיתים, יחסים בגובה העיניים).
2) יחסים אנכיים: אני מול
המנחה או המסגרת (יחסי סמכות, יחסים של תלות והבדלי-כוח אמיתיים
ומדומים).
ניהול מותאם וגמיש של
יחסים פירושו: האופן ומידת הגמישות והנוקשות בהתאמת טיב היחסים
שלי מול דמויות שונות
במצבים שונים, וטיב יחסיי מול אותה דמות במצבים משתנים.
6. התחזקות האוטונומיה והאותנטיות
פירוש מטפורי של אוטונומיה הוא עמוד שדרה. בריאותו
ויעילותו של עמוד השדרה נעוץ בחוזקו
לעמוד במעמס ובמאמץ לצד
חופשיות וגמישות תנועתו. לאדם האוטונומי מערך חוקים וכללים
פנימיים, עצמאיים, המבטאים
את צרכיו ואת רצונותיו. על מערך התנהלות כזה לעמוד מול ציפיות
ולחצים העלולים לסתור
אותו. מצד שני גם בעל החוק העצמי נזקק להסתייע, נצרך לקבל מגבלות
וגבולות, ונדרש לעתים
לציית ולקבל מרות. אזכור קודם, בעניין החופש היחסי מפני כפייה פנימית
ומפני כפייה חיצונית (ראה בראשית הכתוב ב-
3. הִתעַצְמְאוּת: ... ב. גדילת העצמאות [ע.צ.מ.] האוטונומיה).
סוגית האותנטיות היא סבוכה בעיני מכדי
לדון בה כאן בהרחבה. אסתפק על-כן בהגדרה מילונית
ואזמין אותנו לחקירת הנושא
תמיד ובעת אחרת. אדם אותנטי משמעו: היותו של האדם אמיתי,
מתנהל מן המקור, אמין
ובלתי מזויף.
7. אינטגרציה גדֵלה ויצירתיות גדֵלה
תהליכי צמיחה מבטאים עצמם
במובחנות גדלה והולכת בצד כילולם, תיאומם ופעולתם המשותפת
של החלקים המובחנים.
במקביל יאחה הפרט הצומח בקבוצה רכיבים שנאלץ לפצל ולמדר.
העושר הפנימי הגדל,
האנרגיה הנפשית המתפנה, הבשלתה של העמדה הדיאלוגית (והצמיחה
בממדים שהוזכרו בסעיפים שלעיל) פותחים מרחב לדחף
היצירתי עמו נולדנו. פעולתו הזורמת הופכת
את העמדה הדיאלוגית לעמדה
דיאלוגית יוצרת.
ניסוחים תיאוריים אלה מזמינים המשך חקירה של הקורא.
ביקורת אפשרית היא, למשל, האם
אלה אמות המידה הנכונות? היחידות?
או השאלה אימתי התפתחויות המתרחשות בקרב הפרטים מוצגות כהתפתחות
קבוצתית?
דגם קבוצת צמיחה:
דיאלוג - למידה – התעצמאות
- דיאלוג: עם ה"לא-אני" החיצוני (הזולת, העולם) ועם ה"לא-אני" הפנימי (הפוטנציאלי והמודחק שבי).
- למידה: אודות עצמי ואודות זולתים. למידה אודות עצמי כחווה, כמתייחס, כלומד וכחושב.
- הִתעַצְמְאוּת: א. התממשות העצמי ב. גדילת העצמאות (אוטונומיה) ג. גדילת החוסן הנפשי (העוצמה).הדיאלוג, הלמידה וההִתעצְמְאוּת הן בו-בזמן מטרות, אמצעים ומהויות אנושיות
קבוצת צמיחה
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה