תולדות שבט העמק
סיפור לעוסקים בגבולות וב"סטינג"
צבי עמלי
לפני שנים רבות חי לו שבט קטן בעמק עמוק וירוק, מוקף הרים נישאים.
העמק סיפק להם קרקע יציבה ופורה לחיות, להתפרנס ולהתרבות; וההרים הגבוהים שהקיפו
אותם הגנו עליהם, נטעו בהם תחושת שייכות וביטחון ועשו גבול וסדר בעולמם. כך התנהלו
להם חיי השבט על מי מנוחות.
לימים, משרבו ושגשגו החלו אחדים מבני השבט מביטים אל עבר ההרים
ושואלים.
מבין השואלים קמו המעזים וניסו לטפס על ההרים.
מבין
המטפסים היו שהגיעו מעלה והתבוננו על העמק ועל בני השבט ממרום ההר.
דברים
שרואים משם לא ראו עת רגליהם עמדו בעמק.
מבין
המטפסים השואלים היו שהתייצבו על פסגות ההרים ותהו "ומה מעבר להרים?"
"היש
שבטים אחרים?"
"היש
עמקים נוספים?"
החצוף שבשואלים הרים מן הקרקע בלוט
והשליכו מפסגת ההר רחוק ככל
שהרחיק ושאל:
"שמא יש מעבר להרים מישהם או משהם
דברים שאיננו יודעים כלל את תארם?"
מבין המטפסים השואלים שניים גלשו אל
מעבר להר. גולשת וגולש.
יצאו לדרך יחדיו. שבו בנפרד.
זו שבה עם משפחה שהקימה מעבר להרים
ועמם שתילים של עצי-פרי
שהשבט לא ידעם מעולם. זה שב עם רעיה
מעמק המטמון ועמם אוצרות
קטנים.
מבין חוצי ההרים היו שהלכו ולא
ישובו לעולם. לעולם שעזבו.
שבט העמק גדל ויצמח.
גבול בעברית שרשו ג.ב.ל. הר
בערבית, ג'בּל. שרשו
ג'. ב. ל.
הגבול תוחם ונושק; חוצץ ויוצר מגע; מגן ומגביל. הגבול נועד להיבחן,
הנכון לפרוץ גבולותיו?
ההרים הם הגבול. השמיים הם הגבול. מהו הגבול?
יש לי זכרון בהיר של היום בו הבנתי, בגוף (מעטפת) ובנפש (פנימה), היום בו הבנתי כיצד הגבול משמש בעת ובעונה אחת לתחום, לאסור, לעצור, לא לאפשר ומעברו השני של העמק לשמור, להגן, לבצר, לעטוף.
השבמחק