זהות העצמי כמשימת חיים
צבי עמלי
סוגית הזהות כמשימת החיים עד תומם
אריק אריקסון (1950) רואה בגיל ההתבגרות שלב התפתחותי אשר משימתו העיקרית היא גיבוש הזהות של האני (כיום ניתן היה להשתמש במונח זהות העצמי).
ברוח משנתו ההתפתחותית המקפת נטען כי משימה זו, המאפיינת במובהק את גיל הנעורים, מצויה במהותה בכל השלבים ההתפתחותיים; אלה הקודמים לגיל ההתבגרות, אלה הבאים לאחריו ואף בזקנה. ודאי בעת החדשה, עיצוב זהות העצמי היא משימת חיים.
זרעי הזהות
תפיסתו ההתפתחותית של אריקסון היא שלבית לכאורה, אך למעשה אריקסון מצביע במפורש בספרו "ילדות וחברה" כי כל השלבים מצויים בכל שלב. בכך עשה את הדגם ההתפתחותי במשנה הפסיכואנליטית לדגם ספיראלי מורכב. כך עשתה גם מלאני קליין בתפיסתה את "הפוזיציות" ההתפתחותיות. סוגית התגבשות זהות העצמי מתחילה, אם כן, כבר בשלב ההתפתחות הראשון ונמשכת כמשימת חיים. גיל ההתבגרות מהווה צומת התפתחותי בגיבוש הזהות, אך הוא אינו צומת יחיד.
הנה מה שמתאר אריקסון בהקשר זה כבר ברבע השנה הראשונה לחיי הגור האנושי:
"הישגו החברתי הראשון של התינוק הוא אפוא בנכונותו לתת לאמו להתרחק מתחום ראייתו ללא חרדה או חֵמה מופרזת מצדו, וכל-כך משום שנהפכה לוודאות פנימית לא פחות מאשר עובדה חיצונית צפויה. עקביות כזאת, רציפות כזאת, ודַמיוּת-הִישנוּת כזאת של ניסיון-החוויות מציידות אותו באי-זה נבט-תחושה של זהות האני – שעיקרה, כסבורני, בהכרה כי קיימת בקרבו אוכלוסייה פנימית של תחושות ודיוקנים זכורים וצפויים, הקשורים-הדוק באוכלוסייה החיצונית של חפצים ובני-אדם מוכרים ומורגלים. לחייך – זו גולת הכותרת של הישג זה." אריקסון, ילדות וחברה, פרק 7, אודות האמון הבסיסי
ארבעה רכיבי זהות מפותחת
ארבעה רכיבים מהותיים עולים מדברי אריקסון בכתבו על זהות עצמי מגובשת:
- ייחודיות הפרט ונפרדותו מן האחר
- שלמות הזהות ואינטגרציה של חלקיה
- אחידות והמשכיות של הזהות
- שייכות חברתית וערכית כחלק בלתי נפרד מן הזהות
1. ייחודיות ונפרדות מן האחר
נפרדותו והתייחדותו של הילד (מאמו, במשפחתו ובקבוצות ההשתייכות שלו בהמשך) הן סממנים ראשוניים בהתגבשות הזהות. מרגרט מהלר ושותפיה חקרו היבט זה לעומקו. לתהליכי ה"ספרציה-אינדיבידואציה" השפעה מכרעת בבניין הזהות.
בתחומי ההפרעות ההתפתחותיות נראה שחסך עמוק בתחושות ייחודיות ונפרדות וטשטוש הגבולות שבין ה"אני" ל"לא-אני" מצוי בהתפתחות הסכיזופרניה.
2. שלמות ואינטגרציה של החלקים
הזהות נתפסת כמבנה נפשי מכליל של ייצוגי תחושות, חוויות, הזדהויות והמשגתן. יש כאן דיפרנציאציה של חלקים ואינטגרציה שלהם למבנה נפשי כוללני ומאחד.
בתחומי ההפרעות ההתפתחותיות נראה שחלקי עצמי מפוצלים מטעמי הגנה או לקות ביכולת האינטגרציה מצויים בהפרעות דיסוציאטיביות.
3. אחידות והמשכיות
אדם העולה על יצועו בלילה זקוק לא רק לידיעה כי השמש תזרח למחרת היום; הוא זקוק גם לידיעה כי אני זה שהלך לישון, יהיה האני שיקום למחרת בבוקר ויזהה את עצמו כמי שהיה אמש. זהות מונחת במרחב אחוד יחסית ועל ציר זמן רציף יחסית. היבטי העבר, ההווה והעתיד של הזהות נקשרים אלו באלו. זהות עצמי מחייבת מידה של אחידות רציפה והמשכית.
בתחומי ההפרעות ההתפתחותיות הקשורות ברכיב זה אנו מוצאים משברי זהות – משברי גיל ומשברי צמתי-חיים, כמו "משבר אמצע החיים".
4. שייכות חברתית וערכית
מושג הזהות של האני או של העצמי על-פי אריקסון מחייב התייחסות לא רק לפן ההתייחדות והנפרדות, אלא גם לפן ההשתייכות החברתית והמחויבות לתפקידים בחברה ולמערך ערכי ונורמטיבי. אנו רואים כאן את התלות ההדדית בין נפרדות לבין התקשרות (ראה בסעיף הבא [5] ניגודיות קיומית מסדר גודל נוסף).
בתחומי ההפרעות ההתפתחותיות רכיב התלישות או הבידוד חברתי נקשרים לסכיזואידיות והרכיב הערכי- מוסרי ישתקף בהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.
שני רכיבים נוספים בזהות-עצמי בשלה
הסעיפים הבאים (5,6) אינם מצויים אצל אריקסון במפורש, אך מתבקשים, לדעתי, מרוחו.
- נפח, מורכבות, הכללה והכלה של סתירות וניגודיות קיומית
- מבנה זהות גמיש, בעל יכולת להתרחב, "קצוות פתוחים"
5. נפח, מורכבות, ניגודיות קיומית
במבנה הזהות הבשלה יבוא לידי ביטוי היבט כמותי של נפח והיבט איכותי של מורכבות משני סוגים.
נפח: אין דומה מבנה המכיל חמישה רכיבים למבנה המכיל חמישים רכיבים. מבני זהות נבדלים זה מזה גם בהיבט הכמותי. כמובן, יש לזכור כי לטיב האינטגרציה בין החלקים [סעיף 2] תפקיד מכריע; וכן כי גם נפח רב מדי, מוגזם, עלול להפוך לבעיה.
מורכבות: א. שונות החלקים והרכיבים, מהויות ותכנים מגוונים, קטגוריות שונות, סתירות וניגודים, יוצרים זהות בעלת
עושר וריבוי-משמעות.
ב. מבנה המכיל באורח שאינו מפצל קיטובים בעלי ניגודיות קיומית [כגון, יחד ולבד, העזה
ושמירה עצמית, עוצמה ופגיעות, פחד ואומץ, אותנטי ומסכתי, פשטות ומורכבות (!)...]
יש בו איכות התפתחותית ופוטנציאל צמיחה והתחדשות. מבנה המכיל מתח דיאלקטי,
מתח יוצר ומפרה.
בתחומי ההפרעות ההתפתחותיות תשתקף דלות, נוקשות, התבצרות לוחמנית במבנה המצומצם והנוקשה ושנאת האחר והשונה.
6. מבנה גמיש, יכולת התרחבות, "קצוות פתוחים"
מבנה הזהות הבשלה בעידן המודרני חייב להיות יציב ומוצק דיו, אך יחד עם זאת גמיש ובעל יכולת התרחבות והשתנות. בעת החדשה תנועתיות רבה, שינויים רבים, צרכי למידה והסתגלות דינמיים ותוחלת חיים ארכה יותר. לכן על הזהות הבשלה לכלול אלסטיות ו"קצוות פתוחים" המאפשרים התרחבות והשתנות.
בתחומי ההפרעות ההתפתחותיות ניתקל בסטגנציה. קפיאה התפתחותית שאינה מאפשרת הסתגלות לשינוי ולצמיחה מתחדשת.
מעין סיכום ביניים
כאשר הפרט רוכש נפרדות מספקת מן האחרים המשמעותיים ומתייחד מהם ולמולם; כאשר חלקי הזהות שהׅפנים ויצר נתחברו זה לזה ותואמו לכלל "שלם" אינטגרטיבי יחסית; כאשר מבנה נפשי מכליל זה שומר על אחידות והמשכיות באופן רציף יחסית, אזי נעשתה מלאכת ההתגבשות, שפניה פנימה, אל מול המציאות החברתית החיצונית.
לצד הרכיבים הללו, באופן מונגד ומשלים, באופן שקטבים קיומיים במבנה אחד מגדירים זה את זה ומשלימים זה לזה, מתווסף הקונטקסט השיוכי-חברתי. כלומר, אותו מישור בו תהליכי ההתגבשות נעשים כלפי המציאות החיצונית ובזיקה אליה. הפרט חווה עצמו חלק מקבוצה ראשונית ומקבוצות השתייכות שניוניות ופועל כחלק ממעגל השתייכות של ערכים ושל נורמות התנהגות ותפקידים קולקטיביים. למבנה הנפשי המכליל הזה, הנמצא כיחיד מובחן וייחודי בהקשר שיוכי-חברתי רחב, נקרא זהות האני או זהות העצמי.
הזהות הבשלה, המתפתחת, ניחנה בממדים כמותיים ואיכותיים מעשירים, במציאות פנימית עתירת- משמעות, היא יכולה על-כן להכיל גם מציאות חיצונית מרובת-פנים, היא גמישה, מתחדשת ומסתגלת בקלות רבה יותר לשינויים פנימיים ולשינויים בסביבה.
ההתמודדות עם שאלת הזהות בכל שלב בחיים תושפע גם מדרכי ההתמודדות בסוגית הזהות בשלבי התפתחותו הקודמים של האדם.
ארבעה סטאטוסים של התמודדות (ע"פ מרסיה)
בעקבות אריקסון חקר ופיתח ג'יימס מרסיה [ [Marcia, J. E. , (1966)ארבעה סטאטוסים של התמודדות עם המשימה ההתפתחותית של גיבוש זהות.
ארבעת הסטאטוסים שקפו בחינה של שני היבטים: האחד, האם הצעיר עבר משבר או צומת התמודדות מובהק בנושא הזהות (שלושת הסעיפים הראשונים מן הארבעה שהוצגו בשם אריקסון)? השני, האם הצעיר יצר מחויבות לזהותו האישית בקונטקסט החברתי (הסעיף הרביעי)?
מהצלבת שני ההיבטים נוצרה מטריצה בת ארבע שטחות:
- זהות פזורה או דיפוזית: הצעיר טרם עבר משבר וטרם יצר התחייבות (Identity Diffusion)
- זהות מעוקלת: הצעיר התחייב אך טרם עבר משבר (Identity Foreclosure)
- זהות מוראטורית: הצעיר בעת המשבר אך טרם ערך התחייבות (Identity Moratorium)
- זהות מגובשת: הצעיר עבר משבר וערך התחייבות (Identity Achievement)
הסטאטוס הראשון מעיד על בעליו שאין התמודדות עם בניין הזהות בשני ההיבטים. הסטאטוסים השני והשלישי לוקים באחד משני ההיבטים ולכן שאלת גיבוש הזהות מעוכבת ומשובשת. השני אימץ זהות שאינה באמת שלו, קנין התפתחותו. השלישי מצוי ב"חיפוש עצמי" ומפקיע עצמו ממחויבות לזהות בוגרת ולתפקידים במעגל החברתי-ערכי הבוגר.
רק הסטאטוס הרביעי מעיד כי הצעיר עבר משבר זהות והתמודד עמו הן בפן האישי והן בפן החברתי-ערכי. לכן זכה בכינוי "זהות מגובשת".
השתמעויות
הבנת היסודות של מבנה הזהות ושל תהליכי ההתגבשות, המופיעים בהדגשה בקרב מתבגרים, חיונית להבנת שאלות הזהות בגילים שונים (לפני ואחרי גיל ההתבגרות) ובצמתי חיים שונים כמו, נישואין, לידת ילד, גירושים, שינוי דרמטי של סביבת מגורים, פרק חדש בקריירה מקצועית, התעשרות או התרוששות פתאומיות, הגירה, תאונה קשה או מחלה גורפת, אובדן קרוב משמעותי, יציאה לגמלאות, זקנה, מעבר לדיור מוגן...
***
אקדיש פרק נפרד לשאלת הזהות בגיל הזקנה ואקדיש פרק נפרד לשאלת הזהות הקבוצתית ולעיסוק בזהות הפרט בקבוצה מונחית.
זהות? (Jonathan Puckey)
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה