תריסר מחשבות על החוויה הרגשית ועיכולה
צבי עמלי
1. החוויה היא מזון המקיים ומחייה את הנפש ואת תהליכי צמיחתה. מבחינת החווה
היא נחווית כעובדה נפשית, כמציאות ממשית וכדבר עצמו כְּמוֹת שהוא, כַּאמת.
ראוי להתייחס אליה ככזו (כמובן, ללא מחיקת המציאות החיצונית או התעלמות ממנה).
2. א. אנו חווים ללא הרף: בערות ובשינה, במודעות ובלא מודע.
ב. אין ביכולתנו לדעת ולעבד את כל חוויותינו.
ג. חוויות נוטות להיקשר זו לזו ולהצטבר בשכבות בנפש.
3. כל חוויה אקטואלית נמצאת בתחום שבין כפי שהייתה בעת התרחשותה לבין העולם הפנימי
(הפנטזיה הלא-מודעת) ולבין הסביבה המכילה. כלומר, סיפורהּ של החוויה נצבע על-ידי תכני
העולם הפנימי ומתפרש גם באמצעות תיווך המסופק על-ידי אחר משמעותי [אם נוכח בסביבה].
אצל ילדים הצביעה והתיווך המפרש בולטים וגלויים יותר, אצל מבוגרים נוכחת יותר בשלות
התפיסה של המציאות, ויחד עם זאת כאשר העוצמות הרגשיות של החוויה מסעירות, רכיבי
הצביעה והפירוש שבים לפעול כבראשית, גם אם לעתים פעולתם נסתרת יותר.
4. כדי למצות את תהליכי ההזנה של החוויות דרושה מערכת סינון וויסות, החזקה והכלה
ועיכול-עיבוד. על מערכת כזו לסנן ולווסת את הנכנס פנימה ולאפשר:
א. למצות ולאצור רכיבים מזינים.
ב. לווסת ולהיפטר מרכיבים עודפים, מיותרים.
ג. לנטרל או לסלק רכיבים רעילים, פוגעניים.
5. במהלך האבולוציה רכש האדם יכולת פוטנציאלית לערוך וויסות, סינון ועיבוד חוויתי [פירוט בהמשך
דבריי]. הוצאתו של פוטנציאל זה מן הכוח אל הפועל, וטיבה ויעילותה של היכולת, תלויים תחילה
א. בקשרים הרגשיים המשמעותיים שלנו. בקרבם אנו גם חווים חוויות וגם לומדים לעבדן
באמצעות האופנים שהמבוגר המשמעותי מסנן, מחזיק ומעבד עבורנו את חוויותיו ואת חוויותינו
שאיננו בשלים לעבד.
ב. בלמידה, בהפנמה ובפיתוח שעשינו עם כשרים אלה (של סינון, וויסות, החזקה ועיבוד).
6. קשרים משמעותיים אלה משפיעים על החופש לחוות, על התיאבון לחוות (ועל היפוכו העדר החופש
לחוות); ובהשלמה לכך על החופש שלא לחוות, על חוסר התיאבון או על השובע לחוויה או על
היעדר תנאים לחוות (ועל היפוכו העדר החופש שלא לחוות) [?].
7. עיבוד חווית רגשיות יכול להיות בונה ומצמח ויכול להיות חבלני והרסני. החוויה היא מזון לנפש,
היכול להזינה ויכול לפגוע בה. ההזנה והחבלה תלויים, ודאי, בחומרי החוויה, אך לא פחות מכך
באופן ובטיב עיבודם (בקשרינו עם עצמנו ועם אחרים משמעותיים).
8. לכל אחד תנאים פנימיים וחיצוניים המיטיבים או מקשים על עצם החוויה ועל עיבודה.
א. רגישות האישיות משפיעה מלידה (ואולי קודם) על עוצמות החוויה ומשכה.
ב. סביבה קרובה ומהלך חיים שהם אינטנסיביים יותר ופחות.
ג. תרבות הגרייה וצריכת החוויות.
9. נבחין בין סוגי חוויות: למשל, מוזנחות, מוסתרות, זניחות, חוויות בקרנטינה, חוויות
בהמתנה להבשלה. סוג ייחודי, בעיני, הן חוויות פרידה. להן ראוי דיון נפרד.
10. קבוצה יוצרת חוויות ויחסים רגשיים והקבוצה מעבדת חוויות במעגלי היחסים של הפרט
עם עצמו; עם הקבוצה כשלם ועם חברי הקבוצה (ומנחיה).
תהליך קבוצתי מונחה יכול לספק הזדמנויות לצמיחה, לעיבוד ולתיקון בשדה רחב של
חוויות עבר, הווה ועתיד [?]. נזכור כי משפחה היא קבוצה.
11. חלק מרכזי בתפקיד ההורי ובפונקציות ההוריות של מטפל, מדריך, מנחה בקבוצה הוא הסיוע
לפיתוח חופש החוויה, ההחזקה של החוויה, הסינון והוויסות של החוויה והעיבוד של החוויה.
הוא עושה זאת באמצעות חשיבה עם הילד, המטופל, המודרך או חשיבה עם חברי הקבוצה.
היחסים עמו מספקים חוויה ו"מודלינג", אשר יופנמו על-ידי הילד (והאחרים) [זה רכיב היחסים
האנכיים –יחסי סמכות, יחסי "קטן"- "גדול"].
באמצעות החלקים המבשילים והבשלים, הילד או חברי הקבוצה יוצרים חוויות זה עבור זה
ומסייעים זה לזה לחוות ולעבד את החוויות ואף לספק חוויה רגשית מתקנת [זה רכיבי היחסים
האופקיים – יחסי אחאים, עמיתים].
12. הדיאלוג (הפנימי וזה עם הזולת) והעמדה הדיאלוגית (כלפי חוויותיי וחוויות האחר) הם בעיניי
חיוניים כאשר מדובר בעת התרחשותה או בעת סיפורה של חוויה רגשית בין אנשים. מחשבה זו
יאה לתריסר מחשבות משל עצמה.
"תריסר מחשבות על החוויה הרגשית ועיכולה" הן נספח ממאמר שיפורסם בנפרד.
מעכל געגוע. ואתם, המתבוננים, מעכלים את חווית האיור...
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה