פונקציות הוריות: לראות את הנולד

"לראות את הנולד" – חקירת אשכול של פונקציות הוריות

צבי עמלי

 

 

1. הילד הנראה - פתיחה

 

מוקד חקירתנו הוא ההורה הרואה את ילדו. הילד הנראֶה וזה שאינו נראֶה.

באומרי הורה, ודאי כוונתי בראש ובראשונה להורה בפשט, אך כוונתי גם ליכולת הורית הנדרשת מכל מבוגר משמעותי המעורב בחיי הילד ובגדילתו.

 

המושג והדימוי של ראיית הנולד ישמשו אותנו בהמשך להתבוננות על אשכול של פונקציות הוריות הנחוצות להישרדותו של ילד [צרכי קיום], לחיוּתו של ילד [צרכי חיוּת] ולגדילתו של ילד [צרכי צמיחה והתממשות]:

 

ילד חי וקיים; בעל תשוקה וחיוּת;

החש בהתאמה ובהדרגה:

שייך אך גם נפרד וייחודי; נאהב ומוערך, נסמך ואוטונומי;

השמח בקיומו ובחייו; היכול ורוצה ונהנה לגדול ולצמוח;

בעל אמון באחר, בעצמו ובעולם;  שומר על עצמו ומעז;  בוטח דיו בהתפתחותו, ובעתידו;

בעל מרחב לחשוב, לדמיין, לשחק, לבטא, ללמוד וליצור

ויכולת לקשירה של קשרים משמעותיים ולקיום דיאלוג אותנטי ואמפתי [פנימי וחיצוני].

 

• הגדרה אחרת?
   
  מאחר ועסקינן בראייה, ומאחר ואנו מתבוננים באשכול של פונקציות הוריות, ומאחר ובחרנו במושג שהנו גם דימוי, הרי יאה לנו לקבל השראה מדימוי נוסף, "עין תשבץ". עין תשבץ הוא ביטוי עממי למה שמכונה בפיזיולוגיה עין מורכבת ("Compound Eye"). זו חקירה ביכולת הורית המחייבת ראייה מורכבת. כזו הרואה לחוד וביחד מזוויות ראייה שונות ומשלימות, ומסוגלת לאורך זמן ליצור תמונה אינטגרטיבית דינמית של הילד.
   
  2. סוגי צרכים התפתחותיים
   
  הבחנה אפשרית בין צרכים קיומיים,  צרכי חיוּת  וצרכי צמיחה והתממשות יכולה לסייע לנו בחקירת הפונקציות ההוריות ובהבנת ההורה הרואה את ילדיו.
   

1. צרכים קיומיים: צרכים החיוניים לעצם ההישרדות וההתקיימות.
2. צרכי חיוּת: צרכים שסיפוקם מזין את הוויטליות, התקווה, הסקרנות, החקרנות, השאיפה.
3. צרכי צמיחה: צרכים של ההתפתחות ושל מימוש הפוטנציאל ההתפתחותי במישורים                     
              הגופניים, הרגשיים, החשיבתיים, הקשריים והרוחניים
    

• אפשריות, כמובן, הבחנות אחרות בין סוגי צרכים. אלו?
   
  3. "איזהו חכם הרואה את הנולד"
   
  מקורו של הביטוי לראות את הנולד באמירה "איזהו חכם הרואה את הנולד" (תלמוד בבלי, תמיד, לב/א).
   
  איזהו חכם.
  הבה נאמר, חכמת הלב. כלומר, חוכמה שכלית שלובה בחוכמת הרגש והיחסים.
  הרואה.
  הבה נשאל, איזו ראייה, באילו אופנים רואה?
  את הנולד.
  הבה נגדיר, מי ומה נולד ואלו נולדים רואה הרואה?
   
  סוגים של ראיה
   
  א. באמרנו רואה, הכוונה בראש ובראשונה לחוש הראייה, לפן החזותי.
  השפה העברית מספקת לנו זוויות ראייה אחדות לפעולת הראייה:
   
  לראות   את הילד
   
       להבחין  בילד
     
           להביט  בילד
     
               להסתכל  בילד
     
                   לצפות  בילד
     
                       להתבונן  בילד
     
                            לחזות  את הילד
   

• מה תרומתו של כל פועל לחקירתנו? נסו להתייצב מאחורי כל פועל...
   
  ב. לא רק לחוש הראייה הקולט אור וצל, דמות ורקע, צבעים וגוונים כוונתי, אלא גם ל"ראייה" החושית הכוללת (ודאי שמיעה, ומישוש וריח וטעם); ולא רק לראייה החושית הכוללת כוונתי, אלא גם לראייה המנטאלית, המקום בו המחשבה הצופה היא הרחבה של תפקודי הראייה הגופניים-חושיים.
  על ראייה חושית, ראשונית, מידית, קונקרטית נוספת ראייה מרחיקת-ראוּת, מתעמקת, אמפתית. מֶטָה-ראייה.
   
  ג. היכן שקיימות פונקציות הוריות, קיימים צרכים של ילדים להורים. אינטואיטיבית נכון אולי לומר כי הצרכים הם המעצבים את הפונקציות ההוריות, המצויות שם כדי לספק מענה.
   
• האם יש  פונקציות הוריות שתפקידן להוליד צרכים אצל הילד?   אם כן, מהן?
   
• האם נמצא צרכים ילדיים היוצרים פונקציות הוריות? היכן?
   
   
  4. לראות את הילד – אשכול של פונקציות הוריות 

1. לראות את הילד. במובן הקונקרטי.
   להסתכל עליו, להתבונן בו, ללוותו במבט. בתשומת לב.
   "אני נראֶה, משמע אני קיים". מבטו של ההורה מְנַכֵח את קיומו של הילד.
    
   משחק ה"קוקו" אצל הילד; חווית הנראה/לא נראה אצל המבוגר; תוקפנות כלפי האחר באמצעות לא לראות או להתעלם.
    
2. לראות את הילד כיחידה אנושית נפרדת ושייכת.
   הילד אמנם יחידה אנושית קשורה, תלויה ושייכת, אך בו בזמן עליו להתפתח גם ליחידה נפרדת ואנושית. יש המתקשים יותר "בלהתקשר" תחילה ויש המתקשים יותר "להתפרד".
   חשיבות רבה יש ליכולת "האם" להיפרד מן ההוויה הראשונית כי היא כל עולמו של ילדהּ (להיפרד בהדרגה ובהתאמה לקצב ולצרכי הילד).
    
3. לראות את המוּלד. לראות את מזגו של הילד.
   זה מכבר יודע האדם כי היילוד אינו "לוח חלק". הילד מביא עמו אל העולם את מזגו (הטמפרמנט שלו). המזג ייעשה לאופי של הילד בהשפעת הסביבה ותהליכי הגדילה והחינוך במשפחה ובחברה. יכולת ההורה לראות את המזג של הילד ולהבין את משמעות המפגש של המזג שלו עם מזגי ההורים ועם מאפייני הסביבה יכול להיות כלי רב תועלת. הוא אינו מנוצל עדיין דיו למרות הידע שהצטבר אודות הטמפרמנט ונוכחותו בחיינו.
    
4. לראות את הנולד במובן של לִצְפות את המתרחש.
   הילד מוגבל בראיית המציאות. יכולותיו מצויות בהתפתחות והוא כבול במידה רבה להתנהגות אינסטינקטיבית. ההורה צופה מהלכים קדימה ושוקל מתי נחוצה התערבות מגנה, מונעת.
    
   כמו למשל ילד הרץ בתנופה אל עבר מדרגות יורדות. הוא יבחין, אולי, במדרגות, אך שליטתו המוטורית לא תמיד תאפשר לו לעצור בזמן. ההורה רואה את המהלך מבעוד מועד. [דוגמא שונה]
    
5. לראות את הילד כשלם על חלקיו.
   ראיית שלם וחלקים היא פונקציה הורית הדורשת גמישות מנטלית, רגשית ושכלית כאחד: לראות במצב נתון את הילד באמצעות מבט ממוקד בהיבט מסוים של אישיותו הנבנית, בפן אחד של חייו; ובמצב אחר בהיבט או בפן אחרים. לצד ראייה זו, ראיית החלקים, על ההורה לראות ולהתייחס אל הילד כאל שלם, כאל המכלול השלוּב ואסוּף יחדיו.
    
6. לראות את הילד באשר הוא ילד, שלי, (ראייה שיוכית) ולראותו מול יכולותיו, עלילותיו והישגיו (ראייה הישגית).
   גם כאן, כבראיית שלם וחלקים נדרשת פונקציה הורית מורכבת, אולי דיאלקטית: מצד אחד התייחסות על בסיס עצם היותו שייך לקטגוריה מסוימת. היותו ילד, היותו שלי, היותו מתבגר, היותו מאובחן כ-X  או כ- M. מצד שני, התייחסות לילד על בסיס מעשיו והישגיו בפועל.
   בכל משפחה ובכל תרבות תמהילים שונים של שתי העמדות, אך התפתחות בריאה נזקקת לחוויה של היות נראה על בסיס שיוכי לצד חווית היות נראה על בסיס מעשי והישגיי.
    
7. לראות את צרכי הילד ברגע נתון.
   לראות מה הילד צריך "כאן ועכשיו". מהם צרכיו הקונקרטיים המיידיים ומהם צרכיו ההתפתחותיים ברגע הנתון. בכלל זה לראות את צרכי הילד מעבר לאמות-מידה של נעימוּת, נוחוּת, מקובלוּת ונראוּת.
   לדוגמא: לראות בהתנהגות "דווקאית" מעבר לכך שאינה נעימה ונוחה ואינה נראית טוב, אקט של התפתחות האוטונומיה והרצון של הילד.
    
8. לראות את הצרכים הנולדים במובן של הצרכים המתפתחים, המשתנים.
   הצרכים הם דינמיים. מתפתחים ומשתנים.
   הילד זקוק שיראו אותו כיצור מתפתח; מבט זמין המצוי בהשתנות המותאמת להשתנות הצרכים. ראיית הצרכים הנולדים לאורך זמן מחייבת גדילה של ההורה עם הילד.
    
9. לראות את הצורך שלא להיראות.
   עם  גדילתו זקוק הילד במקביל לחוויית היראות גם לחוויית נפרדות, פרטיות, אוטונומיה. מתווסף הצורך שלא להיראות. לא להיראות קונקרטית ולא להיראות במובן שלא לחוש חשוף מדי, ואפילו לעתים שלא ייראו דברים שהוא מסתיר מפני עצמו (תודעתו). אמנם יש לו הצורך שלא להיראות אך מן העבר השני גם לא להיעלם, אלא להיות נגיש וזמין להשתנות הצורך.
    
10. לראות את הנולד במובן של לראות את האפשרי, את הפוטנציאלי.
    לראות את הכוחות האצורים, הממתינים למימוש. להאמין ביכולות של הילד, בהתפתחותו העתידית. ראיית הכוחות הנולדים ואמונה בהתממשותם חיונית לילד שכן חוויתו ולמידתו את עצמו ניזונה מן הנשקף אליו בהתבוננו בהורה המתבונן בו. עיני ההורה הן המראה של הילד.
     
11. לראות במובן של לראות-לקבל את שאינו נולד, את המתעכב, החסום, המוגבל,  החסר.
    הרכיב המשלים לראיית המתממש ולאמונה במתפתח הוא היכולת להחזיק ולהכיל את מגבלות ההתפתחות של הילד.
     
    המשותף לשלוש הראיות הללו (9, 10 ו-11) היא היכולת לראות את הילד כמות שהוא ולא כנגזרת של המשאלה או של ציפיות המוכתבות (בנוקשות) מאיזה דגם חיצוני.
     
12. לראות את הנולד במובן של המבט המׅתפּעל. להתבונן ולשמוח עם המתממש מול עיני.
    נחוצה המשכיות למבט הנרגש והשמח כאשר רואים את הנולד הרך. המבט המבחין, המתפעל והשמח של הורה הנוכח ביכולת נולדת ומתממשת מול עיניו חיוני לתנאי הצמיחה של הילד. מבט מבחין, נרגש, מתפעל ושמח, המגיב להתממשות הילד הוא רוח גבית במפרש ההפלגה של הילד אל עבר אופק ההתפתחות.
     
13. לראות את ה"נולדים" במובן של לראות ילדים אחדים כייחודיים, כחד-פעמיים וכנפרדים (מן ההורה וזה מזה).
    הורה המגדל כמה צאצאים יחדיו צריך לראות את כולם. כל אחד מהם בנפרד על-פי סעיפי הראייה שלעיל. משימה קשה המצריכה מְכַל עמיד, רחב וגמיש. ראייה זו כוללת גם את הראייה של המבטים המשווים המתקיימים בין הילדים. חווית ההשוואה שעורך כל ילד ביחס להורות שהוא מקבל מול ההורות שהוא חווה את אחאיו מקבלים. 

 

מי שראוהו הוריו,

ייטיב להיות הורה לעצמו וייטיב לראות את הנולדים לו;

מי שהוריו לא היטיבו לראותו,

יוכל להתחיות מקשר בונה, שבלבו הראייה של מבוגר משמעותי אחר.