תרומתו האפשרית של הדיאלוג האותנטי

תרומתו האפשרית של הדיאלוג האותנטי (המוזנח)

ליחסים וללמידה בארגון ובקהילה
צבי עמלי

דיאלוג אותנטי ואמת רגשית

שני המושגים "דיאלוג" ו"אותנטי" אינם מושגים שבהירותם מידית או שהנם פשוטים להגדרה (ודאי לא המושגים "אמת" ו"רגש", המצויים בכותרת הפסקה). הבה נסכים, לצורך משימות הקריאה והחקירה, לאמץ הגדרה זמנית שלי לעמדה דיאלוגית אותנטית:

דיאלוג אותנטי הוא סוג ייחודי של שיחה, שבה, לְעולם, יש זיקה לַאחֵר ולאמת של עצמו ושל האחר[1]. זו שיחה שמשקפת כנות, פתיחות והתכוונות להביע את מחשבותיו של אדם בהתאם לאמת הרגשית שלו.
אין פירושה של הגדרה זו שהדוברים שקופים או שהם חושפים בכל עת כל שמצוי בעולמם הפנימי. משמעה של הגדרה זו, שהם מביעים את עצמיותם לאחר שיקול-דעת, בהתאם למצב הנתון, תוך שהם מצויים בקשר ממשי עם האמת הרגשית שלהם. כאשר דיאלוג אותנטי מהווה מרכיב נוכח, בר-קיימא בין אנשים, הרי מתקיימים יחסים דיאלוגיים אותנטיים.

אמת רגשית אינה מונח אתי. היפוכה, על-כן, אינו שקר מוסרי. האמת הרגשית היא עובדה קיומית של הנפש. היפוכה הוא הלך-רוח כוזב, עובדה נפשית מסולפת או מוכחשת, בשירות ההגנה מפני כאב או איום נפשיים.

עמדה דיאלוגית אותנטית היא עמדתו של המצוי בדיאלוג אותנטי או הנכון לו. עמדה דיאלוגית אותנטית, המופנית פנימה, כלפי עצמי, מתייחסת לדיאלוג הן כלפי עצמי המודע והן כלפי מה שאינו במגע מלא עם התודעה, בין אם שהוא מאיים על התודעה (המודחק "הטמון") ובין שהוא פוטנציאלי (האצור "המטמון")[2]. עמדה דיאלוגית כלפי פנים, כלפי עצמי, משקפת חיפוש אחר האמת הרגשית שלי ונגיעה בה וחיים עמה.

במקביל מתייחסת העמדה הדיאלוגית האותנטית לאחר ה"חיצוני", לזולת ולעולם. בסיסהּ בהקשבה אמפתית ובכיבוד של החוויה ושל האמת הנפשית המהותית, של האחר; ולצדם, מוכנות להביא את עצמי לשיח עם האחר בכנות, בפתיחות ובהתכוונות להביע את עצמי בהתאם לאמת הרגשית הפנימית שלי. ביחסים דיאלוגיים כאלה נוצרת לעתים גם מוכנות הדדית לברר יחדיו את ההנחות שבבסיס המשמעות והפעולה של כל אחד מן השותפים לדיאלוג; בכלל זה בירור משמעות הקשר והשיח ביניהם על טוּבם ועל כשליהם.

דיאלוג אותנטי ואמפתיה כמקור וכתולדה של אמון וסולידריות

דיאלוג אותנטי דורש אמון ויוצר אמון. אם לדייק יותר, הוא דורש אמפתיה ואמון ויוצר אמפתיה ואמון.
כשאני אומר אמפתיה אני מתייחס כאן לסוג של אמפתיה אוניברסלית, אמפתיה המבטאת את החוויה של אחווה אנושית. יחס אמפתי כזה נובע מתוך הזדהות עם יצור אנושי דומה לי ואחר ממני. עמית ייחודי וחד-פעמי, בדיוק כפי שהנני, אבל בה בעת בעל חוויה אנושית משותפת של היות ילוד, של היות חסר-אונים ותלוי, בעל ידיעה מהם רעב, אהבה, פחד, גדילה, למידה, שאילה והטלת ספק, פגיעוּת ועָצמה, יצירה. ידיעה מהי תקווה. הוויה של היות בן-תמותה.

יחס אמפתי זה הוא אוניברסלי. הוא אינו בהכרח אישי, שכן מהותו היא אַ-פרסונלית, מעבר לאישי הפרסונלי. סוג זה של הזדהות בין-אישית מעורר אפוא, רגש אמפתי כלפי אחרים, בונה אמון ויוצר תחושת סולידריות. כאשר אנו אמפתיים ונותנים אמון, אנו חולקים עם האחר את מחשבותינו, רגשותינו ורעיונותינו. אמון והתחלקות מובילים לשיתוף פעולה.

בפסקה הראשונה ביקשתי את אמונכם כקוראים וכחושבים. ביקשתי לתת בי אמון ולהסכים על "מטרות" הקריאה והחקירה ועל הגדרתי האישית לשני המונחים העיקריים "הדיאלוג" "האותנטי". זאת אפילו מבלי שפרטתי מהן ה"מטרות" "שלנו" [?].
אני מקווה שנתת בי את אמונך, אבל לא אבדת את הספק הבריא שלך ואת החשיבה הביקורתית.

הערה בעניין אמפתיה כלפי עצמי

מאחר ומקובל לחשוב על אמפתיה כדבר המופנה אל הזולת, אל האחר, הרי שפן חשוב נוסף של האמפתיה נזנח או נדחק לעתים קרובות לקרן זווית. פן זה הוא האמפתיה שמפנה אדם כלפי עצמו. לא תמיד נמצאת לו לאדם אמפתיה כלפי עצמו וכלפי מעשיו. דימוי עצמי נמוך ורגשות אשם הם שניים מן הגורמים הפוגעים באמפתיה של אדם כלפי עצמו.

אמפתיה עצמית פגועה היא גורם פעיל (גם אם לעתים חבוי) ביחסים בין-אישיים ותצבע גם את היחסים הדיאלוגיים. 

מדוע מזניחים את הדיאלוג האותנטי?

נפוץ לשמוע אנשים ממליצים על דיאלוג וחולקים שבחים לאמׅתיות.
מדוע, אם-כן, דיאלוג אותנטי אינו נפוץ, אפילו נדיר במקומות מסוימים? מדוע הדיאלוג האותנטי מוזנח?
זאת משום שאנשים אינם מוכנים לשלם את המחירים הנדרשים כדי לזכות ביתרונותיו וברווחיו של הדיאלוג האותנטי^[3]. אחד המחירים הוא התוודעות אל הפער בין דימוינו הנשאף לבין תמונת המציאות.

הפער בין הדימוי שיש לנו על עצמנו [וגם על האחרים המשמעותיים ועל המציאות] לבין המצוי הוא לפעמים רב מדי מכדי להחזיקו, להכילו ולקבלו. גילוי הפער הזה מכאיב לעתים לתודעה ומאיים עליה, כדי כך שהאמת תידחה.
וילפרד ביון  אמר שהאמת היא המזון של הנפש. הנפש זקוקה לאמת כדי להתקיים ולצמוח, כשם שהגוף זקוק למזון. אבל במקום אחר, הוא הוסיף כי מנת-יתר מן האמת עלולה להיות קטלנית[4]. ברור כי ההזנחה של הדיאלוג האותנטי היא גם בשל מגרעותיו האפשריות, למשל, היותו של הדיאלוג גזלן של משאבים. דיאלוג ויחסים דיאלוגיים גוזלים משאבי זמן ומשאבי אנרגיה ואנרגיה נפשית ומשאבים כלכליים.
מאחר וסוגיה זו מורכבת וראויה ליריעה משל עצמה,  אסתפק בהדגשה שכדי ליצור דיאלוג אותנטי ולשמור עליו  אנו זקוקים לבַּשְלוּת ולאומץ נפשי וזקוקים שיתקיימו תנאים פנימיים ותנאים חיצוניים מתאימים[5].

כאשר התנאים אינם מתאימים או טרם הבשילו, אין להיחפז או להאיץ את התהליך. לעתים ההאצה אינה גורמת רק לכישלון התהליך, לעתים נזקהּ של ההאצה עלול להיות רב ומתמשך.

מאפיינים של דיאלוג אותנטי מוזנח

א.1 פגיעה ביחסים אישיים ומשימתיים
בהיעדר יחסים דיאלוגיים הקׅרבה האנושית מידלדלת והשותפות נפגמת. כאשר אנשים מזניחים את הדיאלוג האותנטי, ה"דיבור" שלהם מתעוות הן כמותית והן איכותית. השיחה הופכת מנופחת או מופחתת או שְתוּקָה [כמותית]; מוגזמת או מצונזרת או מקוטעת [כמותית ואיכותית]; עטוית מסכה או שׅקרית או מטעה [איכותית].
חולי זה של הדיאלוג משפיע על כל מערכות היחסים, אישיות ומשימתיות. כדי לשמור על אחווה בסיסית ועל שותפות,  ארגונים וקהילות, קבוצות וצוותים, צריכים להקדיש תשומת-לב רצינית לטיב הדיאלוג בין חבריהם וחברותיהם.
במקרים של חוסר אותנטיות מצטברת, יהפכו האמון והסולידריות לשבירים.
כאשר מדובר במבנה הקבוצה, תיחלש הלכידות הקבוצתית. כאשר מדובר בפן המשימתי של צוותים וארגונים, התוצאות של אמון וסולידריות שבירים הן שיתוף פעולה פגוע ופגיע והפחתת היעילות.

א.2  כר ליחסים פוגעניים

היעדר יחסים דיאלוגיים מגדיל את סיכויי היחסים הפוגעניים. היעדרה של עמדה דיאלוגית אינה בהכרח הסיבה המרכזית ליחסים פוגעניים בארגון ובקהילה, אך היעדרה הוא לפחות פגיעה במערכת החיסונית המניעתית.

כאשר כבר קיימים בארגון או בקהילה יחסים פוגעניים[6], היעדרה של עמדה דיאלוגית מקטין את הסיכויים לטפל בהם היטב ולשקם את היחסים באורח מהותי ולטווח הזמן הארוך.

קיומם של יחסים דיאלוגיים יחזק את האחווה והשותפות, יבסס את האמון והסולידריות, יאפשר חופש חשיבה וביטוי. יחסים דיאלוגיים אותנטיים יקטינו פוגענות ויסייעו במניעת שימוש לרעה בכוח ובסמכות. באקלים כזה גדלה מעורבות המשתתפים, וגדלות הנעתם לתרום ויעילות פעולתם.

ב. צמצום חופש מחשבה וחופש ביטוי

כאשר לא מתקיימים יחסים דיאלוגיים אותנטיים ודאי מתדלדלים היחסים הבין-אישיים, אך נפגעים גם חופש המחשבה והביטוי. מצטמצמת החשיבה ומצטמצם ומסתלף הביטוי. כאשר בני -אדם חוששים לחשוב וחוששים להתבטא נחלשת העמדה הדיאלוגית ונפגע הדיאלוג האותנטי. נוצר אפוא, מעגל של סיבות-תוצאות. סיבה מולידה תוצאה, המשפיעה על סיבתהּ.

כאשר מתקיימים בארגון ובקהילה לחץ חברתי או כפיה מוסדית-סמכותית (גלויה וסמויה) הם יוצרים פחדים מפני דחיה, מפני חריגוּת, מפני נידוי, מפני ענישה, מפני ביקורת והשפלה, מפני נקמה, מפני התנהגות פוגענית לסוגיה ומפני פיטורין[7]. במצב של לחץ חברתי ו/או שימוש לרעה בכוח ובסמכות, נפגעים במקביל הן חופש המחשבה והביטוי והן האפשרות לנהל דיאלוג אותנטי.

שני תחומים מרכזיים הנפגעים מיד בעת צמצום חופש המחשבה וצמצום חופש הביטוי הם:

1) תחום היחסים, היחסים שבין אדם לבין עצמו ויחסיו עם הזולת (ואלה, כאמור, משפיעים על חופש המחשבה והביטוי).

2) תחום הלמידה, החל מאיסוף עובדות, ודעת של המציאות ושל הנפש, דרך הבנתם ופירושם של המידע והדעת, ועד להשתמעויותיהם המעשיות.

ג. שיבוש תהליכי למידה
לדיאלוג הלא-אותנטי השפעה שלילית מכרעת על תהליכי למידה בכל סוגי הקבוצות. באמרי תהליכי למידה, כוונתי ללמידה קבוצתית או למידה ארגונית במובן העמוק של המשמעות. למידת הארגון את עצמו, את סביבות פעילותו ואת התנהלותו ותפקודו אל מול השינויים. כך גם לגבי למידת הפרט את עצמו ותפקודו ויחסיו במציאות משתנה.

מאחר והחשיבה והשיחה מתעוותות (כמותית ואיכותית), הרי עובדות, חוויות, רעיונות ועמדות מתעוותים גם הם במהלך חקירה, ניתוח, דיון ושיחה. מידע וידע, ודאי עמדות, ופרשנות של אלה נעשים פחות אמינים, ועל-כן גם הסקת מסקנות והפקת לקחים. במקרים של חוסר דיאלוג אותנטי מצטבר תיפגע הלמידה הארגונית ויפגעו תהליכי צבירה וניהול של  ידע ושל השתמעויותיו.

אנחנו יכולים ללמד אחד את השני ואנחנו יכולים לחקור וללמוד יחד במיטבנו, במרחב של דיאלוג אותנטי ואמפתי ונלוויהם: האמון, הסולידריות, השיתוף ושיתוף-הפעולה. סוג זה של דיאלוג ארגוני מאפשר גם היזון חוזר אמין יותר ויצירת מנגנונים טובים יותר של ניהול ידע ושל הערכה.

תרומת הדיאלוג האותנטי

לעומת תולָדות ההזנחה של הדיאלוג האותנטי, הרי קיומהּ, למידתהּ, שימורהּ וטיפוחהּ של עמדה דיאלוגית אותנטית בארגון ובקהילה תתרום:

1.       להרחבת חופש המחשבה וחופש הביטוי

2.       להגברת האמון (באחר ובעצמי)

3.       ללכידות קבוצתית, לסולידריות, לאחווה ולכבוד הדדי

4.       לרווחה נפשית של הפרט, לביטוי האישי הייחודי, לתחושת ערך-עצמי, לביטחון עצמי

5.       לחיזוק המוטיבציה, להגברת המעורבות האישית, לשיתופיות ולשיתוף-פעולה

6.       לחופש ללמוד, ליכולת לתת ולקבל משוב, לתובנות אישיות ותפקידיות

7.       לקיום מרחב בטוח ללמידה ארגונית, למצע לפרשנות משותפת של מֵידע ושל ידע, להעשרה יצירתית של השתמעויות ושל רעיונות.

8.       למניעת שימוש לרעה בכוח ובסמכות. למניעת התפתחות יחסים פוגעניים; לבירורם ופתרונם בעת גילויַים.

9.       להגברת המימוש של ערכי הארגון. לחשיפה מוקדמת של פערים בין הערכים לבין מימושם ולתיקון הפערים בעת היווצרותם.

זו אכן רשימת תרומות מרשימה והיא עלולה לעורר תמיהה או ספק: "הליחֵס כל זאת לקיומו של דיאלוג אותנטי?!".    כן.  אך מתי?

תפקידם המכריע של מנהיגים ומנהלים

חשיבות מכרעת יש לתפקידם של מובילים, מנהיגים ומנהלים, פורמליים ובלתי-פורמליים בביסוס יחסים דיאלוגיים סביבם ועמם. חיוני שמנהלים ומנהיגים בקבוצות, ארגונים, קהילות וההחברה יבינו מהם יחסים דיאלוגיים אותנטיים ויכירו בעמדה הדיאלוגית ויאמינו בחיוניותה. ההבנה, האמונה וההכרה בעמדה הדיאלוגית האותנטית מחייבת התנסות ולמידה וחקירה תוך התנסות.

חמישה היבטים מכריעים דורשים למידה וחקירה תוך התנסות כדי להביא להבנות מעשיות:

א.      הבנה מעשית של המהות האנושית העמוקה של יחסים דיאלוגיים אותנטיים ושל מרכזיות השפעתם על חיינו.

ב.      למידה תוך התנסות כיצד יחסים דיאלוגיים משפיעים על חיי פרטים וקבוצות; ואילו תנאים וגורמים משפיעים על היחסים הדיאלוגיים עצמם לטובה ולרעה.

ג.       הבנה תוך התנסות כי השגת יחסים דיאלוגיים במערכות ארגוניות וקהילתיות אינה קלה כלל ועיקר. יש להכיר את דרכי וקשיי הטמעתם ולהכיר במחירים הנדרשים כדי להשיג את פירותיהם.

ד.      למידה תוך התנסות במשותף ובשונה בין יחסים דיאלוגיים אנכיים (יחסים הייררכיים) לבין יחסים דיאלוגיים אופקיים (יחסי עמיתים) לבין יחסים דיאלוגיים עצמיים.

ה.      הבנה מעשית של גבולות היחסים הדיאלוגיים האותנטיים ומגבלותיהם.

לעתים עצם בחינת הבשלות והתנאים ליחסים דיאלוגיים, עצם ההחלטה והחתירה המעשית להשגתם מהווים שלבים בתהליך; ואחר-כך, ודאי, הטמעתם, קיומם, שימורם, למידתם (כן, גם בשלב זה) וטיפוחם, מהווים אינדיקציה לתהליכי עומק מערכתיים.

כאשר הבנות מעשיות אלה מתקיימות אצל מנהלים ומנהיגים ומלֻוות באמונה, הסיכויים שתרומות הדיאלוג האותנטי יתממשו גדלים באופן ניכר.

פירות אפשריים של דגמי-דיאלוג שונים

חוקרים ואנשי מעשה בתחומים מגוונים יצרו תאוריות שלהם ומודלים של דיאלוג. כולם תיארו דיאלוג כשיחה ייחודית באיכות ראויה לשבח, אך כל אחד מהם הדגיש נקודת מבט שונה. למשל:

שיטת החקירה ובניין החשיבה הביקורתית של ​​ סוקרטס,

חתירתו של  מרטין בובר ליחסי אני-אתה;

רב-קוליות קרנבלית של  מיכאיל בחטין;

החיפוש של  דיויד בוהם אחר חשיבה קולקטיבית והתמרה משותפת של משמעויות;

מהפכנות חברתית ותקווה פעילה לשינוי של פאולו פריירה; ואחרים.

כל אחד ממודלים אלה יכול לשמש אותנו, בקהילות ובארגונים; מיטבו של כל מודל יבוא לידי ביטוי כאשר נשתמש בו בדרך הדיאלוג האותנטי. הבנה עמוקה של כל אחד מן הדגמים תאפשר לרתום את ייחודיותו למטרות ספציפיות ולאוכלוסיות מתאימות.
דיאלוג אותנטי הוא בסיס לכל שותפות בריאה ולכל התהליכים של צמיחה אישית וקולקטיבית.

דיאלוג אותנטי ויצירת משמעות

כאשר אדם מצוי בעמדה דיאלוגית מול הזולת והעולם ומול עצמו מתאפשרות לו תובנה ומודעות אודות מובחנותו האישית החד-פעמית, זו הייחודית לו, בצד מגע ישיר עם שייכותו לכלל בני-האדם ולמעשה הבריאה. מתוך עמדה זו הוא מגבש אף את תחושות ההשתייכויות הקבוצתיות שלו.

תובנות אלה והמודעות אליהן מהוות בסיס הנחוץ ליצירת כיוון ומשמעות לחייו.

ודאי יש מי שחי חיים המנעותיים ומצומצמים או  מי שנאלץ לחיות חיים הישרדותיים, אך כדי לממש את מלוא אנושיותנו ואת הפוטנציאל האצור בכל אחת ואחד, ראוי לחיות חיים מלאים – חיים בעלי משמעות. האחריות לבחירה במשמעות החיים האישיים מוטלת על הפרט, אך לא פחות מכך מוטלת אחריות על הקהילה והחברה לאפשר לכל אחד לממש את החירות למשמעות בחייו^[8]. כינונה של עמדה דיאלוגית אותנטית בקבוצות, קהילות וארגונים אליהם משתייך הפרט, חיונית כדי ליצור מצע להיווצרות משמעות בחיים והזנה לקיומה והתפתחותה.

דיאלוג אותנטי וערכי הארגון והקהילה

מרבית הארגונים מציגים בפני עובדיהם ובפני לקוחותיהם ומצהירים בפני הציבור הרחב על ערכים מרכזיים שעליהם מושתתת פעילות הארגון. לא אחת קיימים פערים בין המצג הערכי לבין המציאות. ככל שהפערים גדולים וככל שהם מתמשכים לאורך זמן כך מוחלש הארגון ומוחלשת הקהילה.

תרבות ארגונית המקיימת דיאלוג אותנטי ומשמרת תנאים לטיפוחו מקטינה את האפשרות להידרדר לפערים משמעותיים בין ההצהרה הערכית לבין מימושם מבלי שהדבר ייחשף וידובר ויתוקן.    

חזון אמיץ

עבודה היא תחום (מרחב וזמן) מרכזי בחיי רוב האוכלוסייה הבוגרת.
עבודה משפיעה באורח מכריע על איכות החיים שלנו ועל טעם החיים ומשמעות החיים שלנו.
"ארגון אמיץ" בעל "חזון אמיץ" יחתור לתרבות ארגונית של דיאלוג אותנטי, ולא רק למען ביצועים ורווח, אלא למען עידוד, תמיכה וסיוע לחבריו לחיות חיים מלאים יותר ומשמעותיים יותר. בראיה לטווח הארוך זו אינה מטרה מטורפת, המתנגשת וסותרת את המטרות הכלכליות; להיפך, תרבות ארגונית של דיאלוג אותנטי מעצימה את חברי הארגון ומסייעת להניע את החברים בארגון ובקהילה לתרום כמיטב יכולתם.
רווחה ותחושת שייכות, שמקורן ביחסים דיאלוגיים, מחזקות הן מעורבות והן יוזמה יצירתית.

מנהיגים צריכים להיות מומחים בניהול דיאלוג אותנטי

דיאלוג אותנטי הוא לא רק רעיון פילוסופי אקזיסטנציאליסטי או מטאפורה ספרותית אוטופית. הוא גם רעיון מקצועי יסודי שמצריך פירוט מעשי והגדרות אופרטיביות של מאפיינים, של תנאים, של תהליכים ופעולות.
למרבה הצער, מאחר שלא קל לקיים דיאלוג אותנטי בחיים האישיים וביחסים החברתיים, נדיר למצוא לימודים מקיפים על דיאלוג אותנטי ועל היישומים שלו בתכניות "הכשרה מקצועית" או בהדרכה ואימון במהלך התפקיד.
רבים מקרב המנהלים הבכירים והמנהיגים של ארגונים מגיעים למעמד המוביל לאחר שנים של התרגלות לסביבות עבודה שאינן דיאלוגיות; לפעמים אפילו שהו באקלים אנטי-דיאלוגי.

יש לגדל ולטפח את היכולת והכישורים לדיאלוג אותנטי ובמקביל להרחיב ולהעמיק את הידע כדי ליצור, לשמור ולטפח עמדה דיאלוגית אותנטית בקהילה או בארגון.

ניתן ללמֵד וללמוד ניהול דיאלוג אותנטי. על הלימוד להיעשות בדרכים דיאלוגיות אותנטיות וחיוני לתרגלו.
כאמור, מנהיגים, מנהיגים אמיצים, בעלי אופקים רחבים וחזון הומניסטי, יכולים להפוך את הדיאלוג האותנטי למטרה ולאמצעי בשירות רווחתם של עמיתיהם חברי הארגון. יתר על כן, האמיצים ביותר ירצו ליישם את החזון הזה גם עבור שותפי-תפקיד חוץ-ארגוניים ואף עבור הלקוחות שלהם.

לקראת סיכום

שתי הטבלות בהמשך תסכמנה בהדרגה את תרומתו האפשרית של הדיאלוג האותנטי לתחומי היחסים הבין-אישיים והיחסים הבין-תפקידיים ולתחומי החשיבה והלמידה, הן עבור חברי הארגון כפרטים והן עבור הארגון כקבוצת משימה וכקבוצה חברתית.

הטבלה הראשונה מצומצמת ופשוטה יותר. השנייה מעובה ונותנת תמונה מקפת יותר.

דיאלוג אותנטי	יחסים [עם עצמי ועם הזולת]	למידה
הפרט בארגון	רווחה נפשית, ביטוי אישי וייחודי תחושת ערך-עצמי, ביטחון עצמי	מתן וקבלת משוב תובנות אישיות ותפקידיות
הארגון כקבוצה	סולידריות, לכידות, שיתופיות אחווה, כבוד הדדי, מניעת פוגענות מוטיבציה, מעורבות, שיתוף-פעולה	למידה ארגונית פרשנות שיתופית של מֵידע וידע שפע השתמעויות ורעיונות יצירתי

בשלות אישית וארגונית, סביבה תומכת ומעגל ההדדיות החיובית

בשלות התפתחותית.  אמנם העמדה הדיאלוגית, לדעתי, היא מוּלדת, אך יש לה מהלך התפתחותי, הנכרך במישורי ההבשלה והתפתחות של האישיות ובתנאי הסביבה בה היא מתפתחת. ביסוסה של עמדה דיאלוגית אותנטית אורך שנים והוא נזקק להזנה משך החיים כולם. למעשה קיומה וטיפוחה של עמדה דיאלוגית אותנטית הוא מעין משימת חיים.

גם לארגונים ולקהילות מהלך התפתחותי, ועל-כן ראוי לחקור את מערך היחסים שבין התפתחות הקהילה והארגון לבין כינונם של יחסים דיאלוגיים בתוכם.

אם ניקח בחשבון כי הארגון והקבוצה מורכבים מפרטים, אזי לבשלות הפרטים תפקיד מכריע בהשפעה על בשלות הארגון והקהילה לקיום יחסים דיאלוגיים.

לא בכל ארגון, לא בכל שלב, לא בכל תנאים ניתן לקיים יחסים דיאלוגיים אותנטיים. גם אם ניתן לחתור אליהם.

אם ניקח בחשבון את תפקידם המכריע של מנהיגים ומנהלים בארגון ובקהילה, אזי בשלותם האישית ליחסים דיאלוגיים אותנטיים, סביבם ועמם, יכולה להכריע את הכף לכאן או לכאן.

אומץ-לב נפשי. בין המרכיבים השונים של הבשלות ההתפתחותית מצוי אומץ הלב הנפשי. אומץ קיים במקום בו קיים פחד. אומץ מתקיים לעולם מול איום וסיכון. על-כן אומץ-לב נפשי מחייב העזה. יש באומץ הלב הסתכנות והתגברות על חשש. יש לו לאומץ הלב הנפשי גם צורך חיוני משלים: לקיים בצד ההעזה שמירה.

אומץ הלב הנפשי של המנהיג יכול לנסוך ביטחון במונהגיו. בתנאים מסוימים יכול אומץ לבם הנפשי של המונהגים לסייע למנהיג לפתח אומץ לב נפשי.

גם אם אינני נכנס כאן לעבי הקורה של אומץ הלב הנפשי, דומני כי ברור שאומץ כזה, הנחוץ לקיום יחסים דיאלוגיים אותנטיים, אינו חופף במלואו לאומץ הנחוץ למשל, לקבלת החלטות כלכליות ואפילו הן הרות גורל.

בשלות ואומץ נפשי של המנהיגות ושל הפרטים, וסביבה ארגונית ואנושית תומכת יְגָבּוּ ויבססו עמדה דיאלוגית אותנטית. בנוכחותם הפעילה והרציפה של יחסים דיאלוגיים ייבּנה מעגל של הדדיות חיובית[9]  וייווצרו אמון (בעצמי ובאחר)  וחירות (המחשבה והביטוי). אזי יתקיים מרחב למימוש התרומות הרבות של הדיאלוג האותנטי שמנינו.

בתנאים אלה ניתן לשלב השגת מטרות ייעודיות-תכליתיות של הארגון במטרות צמיחה, והתפתחות של הפרט ושל הארגון. שני אשכולות המטרות תשפענה אהדדי וגם כאן ייווצר "מעגל הדדיות חיובית".

סיכום: הדיאלוג האותנטי ותרומתו ליחסים וללמידה עבור הפרט והארגון כקבוצה

הטבלה הבאה ממפה ומסכמת את הנושאים בהם עסקנו באורח תמציתי במאמר זה.

טבלה מסכמת

בשלות ואומץ נפשי                                                                          סביבה ארגונית ואנושית של מנהיגות וחברים                                                                                    תומכת                                                                                                          דיאלוג אותנטי זיקה לאחר ולאמת משפיע על
	יחסים [עם עצמי ועם הזולת]	למידה
הפרט בארגון	רווחה נפשית, ביטוי אישי וייחודי תחושת ערך-עצמי, ביטחון עצמי	מתן וקבלת משוב תובנות אישיות ותפקידיות
מעגל הדדיות חיובית	אמון בעצמי                                                 חופש ללמוד                                                                                                                                                                         חופש מחשבה וחופש ביטוי חופש מפחד, כפיה, ענישה, התעמרות אחווה אנושית אמון באחר                                                  חופש ללמוד בצוותא
הארגון כקבוצה	סולידריות, לכידות, שיתופיות אחווה, כבוד הדדי, מניעת פוגענות מוטיבציה, מעורבות, שיתוף-פעולה	למידה ארגונית פרשנות שיתופית של מֵידע וידע שפע השתמעויות ורעיונות יצירתי
שילוב מטרות התכלית של הארגון ומטרות צמיחה, הסתגלות, התפתחות של הארגון ושל חבריו

הדיאלוג האותנטי ותרומתו להדדיות חיובית ביחסים ובלמידה עבור הפרט והארגון כקבוצה

תם ולא נשלם: ספירלת השיח

עתים רבות יש לו לשיח אופי סלילני. ספירלת השיח משלימה מעגל דיאלוגי במישור אחד ופותחת מעגל שיח חדש של משמעויות במישור אחר. האם כל דיאלוג הוא אותנטי? שמא ניתן להיות אותנטי ולא דיאלוגי או דיאלוגי ולא אותנטי? האם אמת נפשית ואמת רגשית הן היינו הך? האם גופים נבחרים לתקופות קצובות (מועצות עיר, מועצות מנהלים, ממשלות, למשל) יכולים לקיים דיאלוג אותנטי?

הנה הזמנה למעגל שיח מתחדש...

הטקסט תמציתי ודחוס. מזמין לקריאה דיאלוגית איטית ונשנית.     תגובות לצבי עמלי: zviamely@gmail.com

מוזמנים לעשות במאמר שימוש.   מתבקשים לצטט כמקובל.

מסכה אותנטית...

---



[1] לאחר ולאמת של עצמו ושל זולתו. אחר פנימי הוא מה שזר לתודעה. אמת הזולת היא האמת הפנימית של הזולת.

[2] הכרה בקיום חלקים בעצמי שאינם מודעים, תגדיר מה שזר לתודעה, אך מצוי בי, כַּ"אחר הפנימי".

[3] לרווחים ולמחירים של הדיאלוג הקדשתי פרק נפרד.

[4] אולי לא רק בכמות עודפת, אלא גם בהיאמרה מוקדם מדי, טרם בשלות לעכלה ולהיזון ממנה.

[5] אשוב להתייחס לכך בקצרה בתום דבריי.

[6] היום אנו יודעים כי יחסים פוגעניים מצויים באורח גלוי וחבוי יותר משאנו רוצים להכיר בכך ויותר משמנהלים ומנהיגים מוכנים להכיר בכך. חשיפתם ונטילת אחריות לבערם תובעת מחירים ארגוניים-כלכליים-תדמיתיים והשקעה אישית-נפשית, שרבים הפיתויים להימנע מהן (החשיפה ונטילת האחריות לעשות מעשה) ורבים האיומים לקיימן.

[7] למקומה של התנהגות פוגענית ולקשר שלה ליחסים דיאלוגיים יש כאן התייחסות קצרה, הדורשת הרחבה משלה.

[8] ודאי נחוצים כאן הסבר ועיון נוסף הן באשר לקשר שבין הייחודי והקבוצתי והאוניברסלי שבאישיות לבין בחירת המשמעות בחיים, והן באשר לאופן שבו דיאלוג אותנטי מאפשר תובנות ומודעות בדרך אל בחירת משמעות בחיים. יריעה זו קצרה מלהכיל זאת.

[9] רוחו של אלוין  גולדנר, 1960.