השקפת עולמי המקצועית כאיש שיח (טיוטה מתחדשת)
שיח התפתחותי – פסיכואנליטי – הומניסטי
עם השנים השקפת עולמי מנסה לשלב – בעיון, במעשה ובהוראה – שיח
של שלוש גישות יסוד:
א. תפיסה התפתחותית מערכתית [תהליכית וצמיחתית].
ב. תובנה פסיכואנליטית בשירות יחסים ותהליכים.
ג. עמדה הומניסטית דיאלוגית כלפי הנפשות הפועלות והסביבה.
מה תרומת כל אחת מן הגישות?
א. גישה התפתחותית מערכתית
גישה התפתחותית מערכתית מכַוונת להתבוננות על תהליכי התפתחות. על
התפתחות היחיד, על התפתחות המשפחה, ועל התפתחות קבוצה כשלם והתפתחותם האישית
של חבריה ומנחיה. עניינה ביחסי פנים-חוץ, במנגנוני
דיפרנציאציה ואינטגרציה ובתבניות פעולה בונות וחבלניות.
בלבהּ ניתוח והבנה של תהליכים, ידע
וחקירה של צמיחה, עצירה ונסיגה התפתחותיות. היא מאפשרת שילוב מודלים
התפתחותיים שונים של שלבים, פאזות, פוזיציות, "קפיצות" וספירלׅיוּת, לצד הבנת הרגרסיה בשירות הגדילה
והבחנתה מעיכוב התפתחותי.
היא שואפת לכלול תמיד את הקונטקסט המערכתי, קרי, את האישיוּת כמערכת ואת מערכות המשפחה, הקבוצה, הקהילה, הארגון, החברה, התרבות
והיחסים ביניהן.
האדם, במסגרתה, שייך לממלכת החי ועל-כן ההתפתחות האנושית נבחנת כחלק
מתהליכי התפתחות ואבולוציה בעולם החי והטבע.
ב. גישה פסיכואנליטית דיאלוגית
הפסיכואנליזה העמידה במרכז תשומת הלב את ההיבט הפסיכודינמי של התפקוד הגופני-נפשי,
הכולל את משמעות המוטיבציה הלא-מודעת, לצד החשיבות של תהליכי ייצוג והסמלה (בפנטזיה,
בחלומות ובזיכרונות המוקדמים). מודגשת בה השפעת הילדות ויחסי האובייקט הצעירים על
עיצוב האישיות הבוגרת וקשריה. הדיאלוג האנליטי, הוא שיח הנותן מקום (גם בזמן ערות)
לדיבור חלימה.
המודל הפסיכואנליטי מדגים היטב כמה חשוב לקיים מסגרת תיאורטית להבנת היחיד,
המשפחה והקבוצה. למשל, תרומת שימוש במושגים כחרדה ומנגנוני הגנה; תשוקה; העברה; תיקון;
החזקה, הכלה ותובנה (INSIGHT). הפסיכואנליזה תורמת לצנעת האדם ולהבנת חשיבות הרציונליות מחד גיסא, ומגבלותיה
מאידך גיסא. היא עוזרת להסתייע באנימלי ובייצרי, להתמודד עם עוצמות הלא-רציונלי
והלא-מודע בחיינו ועם ההשפעה המתמדת של משאלות וחששות על התנהגותנו. הצורך החיוני
שלנו בקשרים רגשיים, בחוויות רגשיות ובעיבודם, נעשה מודע יותר. ומכאן הבנת המשפחה
והקבוצה הבריאות הן כיוצרות חוויות ויחסים רגשיים; והן כמי שמהוות מְכַלים פעילים להחזקתם ולעיבודם.
שיח אנליטי המבוסס על אמון, מרגיע עודף שליטה
ומאפשר מרחב גם למשחק הדיבור האסוציאטיבי.
ג. גישה הומניסטית דיאלוגית
רוח הומניסטית מדגישה מגמות צמיחה, מימוש עצמי וטיפוח חָזקות של האדם (היחיד והקבוצה). זאת בצד התייצבות נוכח שאלות קיומיות על
משמעות בַּחיים ועל פשרם האישי של המוות והסבל.
היא מבליטה את חשיבות האוטונומיה, הבחירה החופשית והדיאלוג; ואת הפן
ההדדי, הבין-אנושי, החברתי. מעודדת (גם בקבוצה) חיים של התנסות חווייתית דיאלוגית,
פעילה ויוצרת ב"כאן ועכשיו". מחזקת את דרך האותנטיות, את ערך
הפתיחות הרגשית ואת קבלת הפגיעוּת בחיינו; מדגישה את חשיבות האמפתיה והאחווה
בקהילה, בארגון, בחברה. חוקרת מושגים כמו תקווה; אהבה; יצירה. במרכז תשומת הלב
נמצאים חופש הרצון והבחירה תוך נטילת אחריות. ממבט
הוליסטי נתפס האדם כמכלול: גופו, חושיו, רגשותיו, נפשו, אמונתו ותפקודו. אני
מאמין באדם ואיש מקצוע הומניסטי ברוחו.
דיאלוג אותנטי, החותר לגעת באמת הרגשית שלי ובזו של בני שיחי, ולצמחנו;
ויחסים, המבטאים עמדה אמפתית ואחריות כלפי עצמי לצד אחווה ואחריות
כלפי הזולת, משקפים בעיניי איש שיח. כזה שואף אני להיות.
