רוח אנוש – תפילה הומניסטית
צבי עמלי
נולדתי על כורחי. על כורחי אני שייך לממלכת
החי. על כורחי הנני בן תמותה.
ביכולתי להיאהב ולאהוב. בידי לשנוא
ולהרוס, לבנות ולתקן. ביכולתי לדעת ולטעת אחווה.
ביכולתי ליהנות ולהתעלות מן הטוב ומן היפה:
מטוב ומיפי הטבע, מטוב ומיפי מעשי-אדם.
ביכולתי ללמוד וברצותי ללמד. ביכולתי לצמוח
ולגדֵל. ביכולתי להתחרט וליצור.
בידי לקבוע את חיי ואת מותי. בידי לצקת בם תוכן ומשמעות.
בבחירתי לחתור להרבות את הטוב בעולם.
בבחירתי לחתור לצמצום הפחד, הכאב והסבל.
ביכולתי לשחק. ביכולתי לשאול. ביכולתי
להטיל ספק. ביכולתי לאבד. בידי לקוות.
ביכולתי לחוות ולחשוב, להתנסות ולחקור בכדי
לדעת את עצמי, את הזולת ואת העולם.
ביכולתי להכיר את צרכיי ויצריי, את משאלותיי
ופחדיי, את כוחותיי וחולשותיי ולנהל אותם.
ביכולתי להכיר בסופיותי ולהתייצב נוכח מותי.
ביכולתי לדעת את מגבלותיי ועמן לחיות.
אינני קובע לבדי ואינני נקבע בלבד. אני
אחראי לעשיית המיטב ולקבלת מה שאינו בידיי.
כל אלה הם ביכולתי בעת רווחה. כל אלה הם
ביכולתי האמיצה בעת מצוקה.
זכותי, ככל אדם, להתממש: לממש את היכולות
האצורות בי ולהגשים את רצונותיי ובחירותיי.
חתירה להתממש דורשת ממני לקיים שיח מתמיד
עם האחר הפנימי שבי ועם האחר העולם.
בידי לשמור ולקיים את זכותי להתממש ולהגשים את בחירותיי.
אני אחראי לשמור על זכות זו עבור הזולת, חלש כחזק. לחיים.
אמן
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה